Sichot HaRan 145

כשדבר עמי וגלה לי הדרך לעשות מהתורות תפלות, כנדפס (בלקוטי תנינא סימן כ"ה), אמר לי שטוב לכתב לעצמו התפלות. ואז ראיתי והבנתי בתנועותיו הקדושות שהוא דבר נפלא ונורא מאד - לעשות מהתורות תפלות. וכמו שאמר שנעשין מזה שעשועים גדולים למעלה וכו'. גם פעם אחת היה מדבר עם אחד והיה מתגעגע מאד שיעשו מהתורות תפלות, ואמר: ״אני חפץ מאד שיעשו מהתורות תפלות אך איני יודע למי מוסרים זאת״. ופעם אחד הראה לי בספר אחד שהיה אצלו שנתחבר בסמוך, נקרא ״יד הקטנה״, ובסוף מבאר שם כמה ענינים בלשון תפלה שמדבר להשם יתברך, ומתחיל כל ענין אלקי וכו' אלקי וכו'. וקרא אותי וצוה לעין בו בפנים, ורמז לי אז כמדבר. ראה שזה המחבר מדבר כמה ענינים מדרושיו להשם יתברך בלשון תפלה, ורמז לי שתשוקתו מאד לעשות כן מתורותיו הקדושות - לעשות מכל התורות תפלות, כי כן היה דרכו: לרמז על דברים גבוהים על ידי דברים קטנים, מחמת שהיה קשה לו לבאר דעתו בפרוש, מגדל הקטרוגים והמניעות ועוד מכמה טעמים. על כן רמז בדרכים נפלאים כדי שהאדם בעצמו יבין דעתו מאליו, אם ירצה. ויש בזה ענינים נפלאים בהנהגתו עמי בכמה ענינים ואי אפשר לבארם: גם אמר שכשעושין מהתורות תפלות, נעשים מזה שעשועים גדולים למעלה, שלא עלו לפניו יתברך שעשועים גדולים כאלה מימות עולם, כנדפס כבר בהקדמת התפלות. ויותר מזה חזקנו בזה על ידי השיחה הקדושה שסח עמי אחר אמירת התורה ״בראשית לעיני כל ישראל״ (י*), כמבאר לקמן: