Sichot HaRan 143

כי יש שני מיני אכילת הבהמיות, דהינו: שיש אדם שאוכל בתאוה גדולה, כבהמה, והמאכל הוא מאכל אדם; ויש אדם שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם, דהינו: שהניצוצות לא נתבררו כל כך שראוי לאדם, אלא הוא מאכל בהמה. והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי חלי הקדחת; וזה שכתוב: ״הרכבת אנוש לראשנו״, דהינו: כשאנו במדרגה קטנה שאדם גדול ממנו, שאנו אוכלים משני המאכלים הנ"ל, אזי ״באנו באש ובמים״ - הינו קר וחם, דהינו קדחת. ואפלו הרופאים אומרים גם כן כך, שקדחת בא מן מאכל יותר, וזה בגשמיות; וברוחניות גם כן כך כי כשהאדם הוא בבחינת דעת אזי יש בו אהבה ויראה דקדשה, וכשנופל חס ושלום מבחינת דעת, אזי נופל לאהבה ויראה הנפולה. וכשאדם אוכל אחד משני המאכלים הנ"ל הוא נופל מבחינת דעת, ״כי מותר האדם מן הבהמה - אין״, הינו בחינת דעת, בחינת ״החכמה מ׳אין׳ תמצא״. נמצא, כשאוכל מאכלים כאלו הוא בחינת בהמה, ונופל מבחינת דעת, ונופל באהבה ויראה הנפולה. וזה שכתוב: ״הרכבת אנוש לראשנו״, הינו כנ"ל, אזי ״באנו באש ובמים״, דהינו: באהבה ויראה הנפולה: